איך היית מדרג אותם?

עמדה לגבי ארגון פוליטי עדתי או כיתתי: מכסות הסדריות בנוסח לבנוני, ה«מוחאסאסה» העיראקית, שלטון הרשת העלווית בסוריה, מול מסגרות פוסט-עדתיות / מדינת-אזרחים. רלוונטי בעיקר ללבנון, עיראק, סוריה ובחריין; פחות למצרים או לסעודיה, שם השאלה אינה עולה באופן מבני.

עמדה לגבי מודרניזציה חברתית ומוסדית מול מסורת. כולל עמדות בנושאים כמו זכויות נשים, סמכות דתית בחיים הציבוריים, רפורמה בדיני משפחה ופתיחות לשינוי טכנולוגי וכלכלי. נבדל מציר החילוני-דתי: גורם יכול להיות דתי ומודרניזטורי (חזון 2030) או חילוני ומסורתי (לאומיות מדינתית-קורפורטיבית).

עמדה כלפי הסדר החוקתי המכונן של המדינה — בישראל המדינה הציונית-דמוקרטית; ברפובליקות ובמלוכות הסדר הפוליטי הקיים. תומך-משטר (+) מקבל ומגן על אותו סדר; אנטי-משטר (−) דוחה אותו או חותר להפילו. נמדדת העמדה כלפי הסדר המכונן, לא כלפי הממשלה המכהנת: מפלגת אופוזיציה הנאמנה לסדר החוקתי עדיין מקבלת ציון חיובי.

המידה שבה הגורם ממסגר את הפוליטיקה שלו סביב סולידריות פאן-ערבית (המסורת הנאצריסטית, הבעת'יסטית והאנטי-נורמליזציה העכשווית) מול ייחודיות מדינתית או קהילתית (מסגרות עדתיות, אתניות, מלוכניות או תפיסות שמעמידות את מדינת-הלאום בראש). אחד השסעים האזוריים המרכזיים.

חופש ביטוי, מחאה, התנגדות, התאגדות וחופש העיתונות — הרחבה והגנה (חיובי) מול הגבלה (שלילי).

המידה שבה הגורם ממסגר את הפוליטיקה שלו סביב סולידריות פאן-ערבית (המסורת הנאצריסטית, הבעת'יסטית והאנטי-נורמליזציה העכשווית) מול ייחודיות מדינתית או קהילתית (מסגרות עדתיות, אתניות, מלוכניות או תפיסות שמעמידות את מדינת-הלאום בראש). אחד השסעים האזוריים המרכזיים.

עמדה כלפי הסדר החוקתי המכונן של המדינה — בישראל המדינה הציונית-דמוקרטית; ברפובליקות ובמלוכות הסדר הפוליטי הקיים. תומך-משטר (+) מקבל ומגן על אותו סדר; אנטי-משטר (−) דוחה אותו או חותר להפילו. נמדדת העמדה כלפי הסדר המכונן, לא כלפי הממשלה המכהנת: מפלגת אופוזיציה הנאמנה לסדר החוקתי עדיין מקבלת ציון חיובי.

עמדה כלפי הסדר האזורי: «ציר ההתנגדות» (איראן–חיזבאללה–חמאס–חות'ים, אנטי-נורמליזציה ומאבק מזוין) בקוטב השלילי, מול מחנה הנורמליזציה/היציבות (הסכמי אברהם, התקרבות מפרצית-ישראלית, הסדר מוסכם) בקוטב החיובי. אהדה פרו-פלסטינית כשלעצמה אינה הופכת גורם ל«התנגדות» — יש לתת ציון לעבר ההתנגדות (−) רק עבור הזדהות עם פוליטיקה של התנגדות מזוינת או אנטי-נורמליזציה; גורם החותר למטרותיו האזוריות דרך משא ומתן ונורמליזציה נוטה לחיובי (+).

עמדה לגבי מבנה המדינה: העדפת מדינה מרכזית אחודה וחזקה מול חלוקת כוח בין אזורים, עדות או קבוצות אתניות. בולט במזרח התיכון ובצפון אפריקה, שם לעיראק, ללבנון, לסודאן ולסוריה מסגרות הסדריות או פדרליות, ואילו מצרים, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו ריכוזיות מאוד. מפלגות כורדיות ותנועות דרום-תימניות נמצאות בקצה הפדרלי.

המידה שבה הגורם מעדיף מנגנוני שוק (חיובי) מול הקצאה ממשלתית (שלילי).

מחויבות לדמוקרטיה ליברלית — בתי משפט עצמאיים, עיתונות חופשית, זכויות אופוזיציה ומיעוטים, וריסון כוח הרשות המבצעת. לא עצם ההשתתפות בבחירות: מפלגה שמתמודדת בבחירות אך פועלת להחליש את הרשות השופטת, לבסס עליונות אתנית או דתית, או לצמצם זכויות מיעוטים ומתנגדים מקבלת ציון נמוך (−). מחויבות חזקה לאיזונים ליברליים-דמוקרטיים מקבלת ציון גבוה (+).

עמדה לגבי מבנה המדינה: העדפת מדינה מרכזית אחודה וחזקה מול חלוקת כוח בין אזורים, עדות או קבוצות אתניות. בולט במזרח התיכון ובצפון אפריקה, שם לעיראק, ללבנון, לסודאן ולסוריה מסגרות הסדריות או פדרליות, ואילו מצרים, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו ריכוזיות מאוד. מפלגות כורדיות ותנועות דרום-תימניות נמצאות בקצה הפדרלי.

חופש ביטוי, מחאה, התנגדות, התאגדות וחופש העיתונות — הרחבה והגנה (חיובי) מול הגבלה (שלילי).

עמדה לגבי זכויות נשים, תפקידי מגדר בחיים הציבוריים, דיני משפחה (מעמד אישי, גירושין, משמורת, ירושה) וייצוג פוליטי. נבדל מציר המודרניזציה הרחב: מפלגה יכולה להיות מודרניזטורית טכנולוגית ושמרנית מגדרית.

הפרדת הדת מהמדינה ומהחוק (חיובי) מול סמכות דתית במדינה ובחוק (שלילי).

מחויבות לדמוקרטיה ליברלית — בתי משפט עצמאיים, עיתונות חופשית, זכויות אופוזיציה ומיעוטים, וריסון כוח הרשות המבצעת. לא עצם ההשתתפות בבחירות: מפלגה שמתמודדת בבחירות אך פועלת להחליש את הרשות השופטת, לבסס עליונות אתנית או דתית, או לצמצם זכויות מיעוטים ומתנגדים מקבלת ציון נמוך (−). מחויבות חזקה לאיזונים ליברליים-דמוקרטיים מקבלת ציון גבוה (+).

חופש חברתי אישי ומוסרי — אורח חיים, זכויות להט"ב, ביטוי אישי, דת בתחום הפרטי — מתירני (+) מול סמכות מוסרית קולקטיבית מסורתית (−). ציר זה עוסק בחירות חברתית/מוסרית, לא במדיניות ביטחון, לאומיות או כלכלה: מפלגה יכולה להיות לאומית-נצית אך מתירנית חברתית (לאומנים חילונים), או יונית אך שמרנית חברתית.

עמדה כלפי הסדר האזורי: «ציר ההתנגדות» (איראן–חיזבאללה–חמאס–חות'ים, אנטי-נורמליזציה ומאבק מזוין) בקוטב השלילי, מול מחנה הנורמליזציה/היציבות (הסכמי אברהם, התקרבות מפרצית-ישראלית, הסדר מוסכם) בקוטב החיובי. אהדה פרו-פלסטינית כשלעצמה אינה הופכת גורם ל«התנגדות» — יש לתת ציון לעבר ההתנגדות (−) רק עבור הזדהות עם פוליטיקה של התנגדות מזוינת או אנטי-נורמליזציה; גורם החותר למטרותיו האזוריות דרך משא ומתן ונורמליזציה נוטה לחיובי (+).

המידה שבה הגורם מעדיף מנגנוני שוק (חיובי) מול הקצאה ממשלתית (שלילי).

עמדה לגבי עיתונות, מדיה משדרת וגישה למידע דיגיטלי. נבדל מחירויות אזרחיות רחבות יותר: משטר יכול להגביל את העיתונות באופן סלקטיבי תוך התרת צורות ביטוי אחרות (או להפך). כולל הן מסגרות חוקיות (חוקי הוצאת דיבה, רישוי, ניתוקי אינטרנט) והן אכיפה פוליטית.

מחויבות לדמוקרטיה ליברלית — בתי משפט עצמאיים, עיתונות חופשית, זכויות אופוזיציה ומיעוטים, וריסון כוח הרשות המבצעת. לא עצם ההשתתפות בבחירות: מפלגה שמתמודדת בבחירות אך פועלת להחליש את הרשות השופטת, לבסס עליונות אתנית או דתית, או לצמצם זכויות מיעוטים ומתנגדים מקבלת ציון נמוך (−). מחויבות חזקה לאיזונים ליברליים-דמוקרטיים מקבלת ציון גבוה (+).

עמדה לגבי מודרניזציה חברתית ומוסדית מול מסורת. כולל עמדות בנושאים כמו זכויות נשים, סמכות דתית בחיים הציבוריים, רפורמה בדיני משפחה ופתיחות לשינוי טכנולוגי וכלכלי. נבדל מציר החילוני-דתי: גורם יכול להיות דתי ומודרניזטורי (חזון 2030) או חילוני ומסורתי (לאומיות מדינתית-קורפורטיבית).

יישור אסטרטגי וביטחוני עם הגושים המערביים (ארה"ב/האיחוד האירופי) — שיתוף פעולה צבאי, שותפות דיפלומטית, סחר. זוהי אוריינטציה גאופוליטית, לא חיבה תרבותית לערכים ליברליים מערביים: מפלגה דתית-לאומית יכולה להיות פרו-מערבית מובהקת אסטרטגית (רוצה נשק וגיבוי אמריקני) תוך דחיית ערכים חברתיים ליברליים מערביים. דרגו את העמדה האסטרטגית. פרו-מערבי (+), אנטי-מערבי או עוין בלתי-מזדהה (−).

עמדה כלפי הסדר האזורי: «ציר ההתנגדות» (איראן–חיזבאללה–חמאס–חות'ים, אנטי-נורמליזציה ומאבק מזוין) בקוטב השלילי, מול מחנה הנורמליזציה/היציבות (הסכמי אברהם, התקרבות מפרצית-ישראלית, הסדר מוסכם) בקוטב החיובי. אהדה פרו-פלסטינית כשלעצמה אינה הופכת גורם ל«התנגדות» — יש לתת ציון לעבר ההתנגדות (−) רק עבור הזדהות עם פוליטיקה של התנגדות מזוינת או אנטי-נורמליזציה; גורם החותר למטרותיו האזוריות דרך משא ומתן ונורמליזציה נוטה לחיובי (+).

הפרדת הדת מהמדינה ומהחוק (חיובי) מול סמכות דתית במדינה ובחוק (שלילי).